יפה תואר על שמות רבה ז׳:ד׳

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

מקור שמות רבה ז׳:ד׳
4 דָּבָר אַחֵר, אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְנָטַע בּוֹ אִילָנֵי סְרַק וְאִילָנֵי מַאֲכָל, אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו מַה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ בְּאִילָנֵי סְרַק הַלָּלוּ, אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְאִילָנֵי מַאֲכָל כָּךְ אֲנִי צָרִיךְ לְאִילָנֵי סְרַק, שֶׁאִלּוּלֵי אִילָנֵי סְרַק מֵהֵיכָן הָיִיתִי עוֹשֶׂה לִי מֶרְחֲצָאוֹת וְכִבְשׁוֹנוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה, כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה לוֹ מִגַּן עֵדֶן מִפִּי הַצַּדִּיקִים, כָּךְ עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם מִפִּי הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פד, ז: עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, מַהוּ מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, שֶׁמּוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעֲיָינוֹת עַד שֶׁמְצַנְּנִין אֶת גֵּיהִנֹּם בְּדִמְעוֹתֵיהֶן, וּמִשָּׁם הַקִּלּוּס עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פד, ז: גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרֶה, מָה הֵם אוֹמְרִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, יָפֶה אָמַרְתָּ, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה טִהַרְתָּ, יָפֶה טִמֵּאתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה לִמַּדְתָּ, יָפֶה הוֹרֵיתָ. וַעֲתִידָה גַּן עֵדֶן לִהְיוֹת צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת תֵּן לִי צַדִּיקִים אֵין לִי עֵסֶק בִּרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים לא, ז: שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא. וּלְמִי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים עַל שְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים לא, ז: וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי. וַעֲתִידָה גֵּיהִנֹּם לִהְיוֹת צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת אֵין לִי עֵסֶק בַּצַּדִּיקִים, וּלְמִי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לָרְשָׁעִים לְהַבְלֵי שָׁוְא לְאוֹתָן פּוֹעֲלֵי הַשָּׁוְא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר תְּנוּ לָזֶה צַדִּיקִים וְלָזֶה רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ל, טו: לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת.
פירוש יפה תואר על שמות רבה ז׳:ד׳
4 כך עולה מגיהנם. והא דבויק"ר פט"ז אמר ר' לוי גופא שאין הקב"ה חפץ בקילוס אדם רשע. דהתם בסיפור שבחי ה' ובנפלאותיו. שאחר שהוא רשע ואינו עושה רצון ה' יראה כמעיד עדות שקר בעצמו ואין מאמין בדבריו אבל הכא שהקילוס הוא מה שמודה שנידון ברשעו ומשפטי ה' אמת ה' חפץ בו כי זה דרך תשובה וחרטה על פשעיו:
5 שמצננין את גיהנם בדמעותיהן. זה הוא דרך משל שעל ידי תשובתו והודאתו על הדין מתמעט ענשם וכדרך שאמרו בפ' היה קורא הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנם:
6 ועתידה ג"ע להיות צועקת כו'. כלומר כל אחד מבקש את הראוי לו ואין אחד מקבל בתחומו דבר הראוי לחבירו כי הכל באמת במשפט ובצדקה ולא כדרך משפט האנשים שמשיגים גבול. ואינם מבדילים במשפטיהם בין צדיק לרשע. וכן מה שאמר והקב"ה אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים פירושו שהוא מברר מי הוא הצדיק ומי הוא הרשע: